בנם של אסתר ואליהו. נולד בחודש תשרי תש"ח (אוקטובר 1948) בעיירה ימיני שבמרוקו. אח לשמונה אחים ואחיות.

שלום גדל והתחנך במרוקו. למד בישיבה תורנית בעיר מרקש. בשלהי חודש מאי 1963, בהיותו בן ארבע-עשרה וחצי, עלתה המשפחה ארצה והצטרפה למשפחות שייסדו מחדש את מושב אדרת שבחבל עדולם, מדרום לבית שמש, אז - יישוב סְפר מרוחק.

עבודה רבה נדרשה להקמת המושב, ומתוך חלוציות ורצון לחזק את ההתיישבות, התגייס במלוא המרץ לעבודת כפיים ולחקלאות וראה בכך שליחות. הנער בן הארבע-עשרה וחצי מונה לתפקיד רכז המשק והשתתף בייבוש ביצות, בנטיעת עצי חורש, בנטיעות חקלאיות ובפיתוח ענף גידול העופות. בתפקיד רכז המשק נשא עד שנת 1971.

בשנת 1965 נישא לעליה, ובני הזוג הקימו את ביתם במושב אדרת והחזיקו במשק חקלאי.

בטרם מלאו לו שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ במערך ההגנה האווירית (נ"ט).

אחרי שירותו, מתוך אהבת הארץ התגייס בשנת 1971 למשטרת ישראל ושובץ במשמר הגבול. את שירותו עשה במתקן עמק האלה והפגין מוסר עבודה גבוה ואיכותי.

במרוצת השנים נולדו לבני הזוג תשעה בנים ובנות. שלום, איש משפחה למופת ומסור עד מאוד, הקדיש את כל כולו לרעייתו ולילדיו. בורך באישיות מרשימה, ובחיוכו הקרין אופטימיות ושמחת חיים. כאדם טוב לב ואוהב הבריות דאג לזולת, עשה מעשי חסד, בלט בנתינה רחבה, בצניעות, בענווה וביושרה והרבה לצחוק עם סובביו. נהג בדרכי נועם ובנחת, ניחן באורך רוח וכשמו כן היה – "אוהב שלום ורודף שלום", כדברי בני משפחתו. בדיבורו המועט לעומת עשייתו המרובה שימש דוגמה למשפחתו, לחבריו ולסביבתו.

הייתה בו יראת שמיים והוא אהב את התורה. שירותו כלל משמרות בשבת, וכדי לשמור על קדושת היום היה יוצא למשמרת ממושב אדרת לתחנת הלוויינים עמק האלה ברגל וחוזר ברגל – כשבעה קילומטרים לכל כיוון, הליכה שביצע בנוסף למשמרת למען שמירת קדושת השבת ושמירת המולדת.

שלום אהב וקיבל את כולם, חבריו הרבים היו מכל המגזרים, יהודים, מוסלמים, דרוזים ועוד. לא פעם הזמין רבים מהם לשולחן שבת, בלי שום קשר לדתו, לאמונתו או לדעותיו.

כאיש ספר ורוח חובב קריאה ומוזיקה, רכש חוכמת חיים ואינטליגנציה קוגניטיבית ורגשית מפותחת. בשעות הפנאי עיין בספרי היסטוריה, הרבה לקרוא בתנ"ך, גילה בו בקיאות רבה ואהב להאזין לשיריהם של הזמרים פריד אל-אטרש וג'ו עמר. פיוטים ושירי קודש היו אהובים עליו אף הם, בד בבד עם ספרות ערבית שבה שלט על בוריה עוד מילדותו.

משנתו הייתה "יפה תורה עם דרך ארץ", ולכן שילב בחייו תורה, עבודה וגמילות חסדים, ערכים שהנחיל לילדיו. גם שליחות ותרומה למדינה היו נר לרגליו ולפיכך חינך אותם גם לתרומה לחברה ולשירות צבאי משמעותי.

רב-סמל ראשון שלום דדון נפל בעת שירותו ביום ד' באייר תשנ"ד (15.4.1994). בן ארבעים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בבית שמש. הותיר אישה, תשעה ילדים, חתן, נכדה ושמונה אחים ואחיות.

כתבו בני המשפחה: "כצדיק בחייו ובמותו – שלום נולד בכניסת שבת [על כך נקרא שלום, "שבת שלום"] וכך גם יום פטירתו היה בערב שבת קודש בפרשת 'מות קדושים', ד' באייר התשנ"ד, 15.04.1994, הוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל".

באתר "הכומתות הירוקות" ובאתר "לזכרם" של משטרת ישראל הועלו דפים לזכרו.

שלום מונצח בפינת הנצחה במתקן עמק האלה שבו שירת, באתר ההנצחה לחללי משמר הגבול בצומת עירון, באנדרטה לזכר בני בית שמש שנפלו במערכות ישראל ובאתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש.